<h1>האורה לרש"י סימן מ"ז</h1>
<h2>דף צ.</h2>
וישראל שנתן בהמות לגוי והכניסן לגורן פטור מלא תחסום ומלא תחרוש בשור ובחמור, וגוי דמשתתף בהדי ישראל בחרישה ובדישה לענין שבת ודאי אסור, דחייביה רחמנא שביתה הוא ובהמתו שורו וחמורו, אבל לענין חסימת פי פרה וחרישה בשור ובחמור, כיון דגוי קא עביד והוא ליתא בהדיה לא עביד ישראל אסורא ופטור לענין דישה בשור ובחמור, דאמור רבנן מאי טעמא אסר רחמנא חרישה בשור ובחמור משום דשור פשר וחמור לא פשר, וחס רחמנא לחלישת דעתא דחמור ואסור.
<h2>דף צא.</h2>
ואסור למינקט חמרא קמי סוסיא, ואפילו ליחדה נמי לחמרא קמי סוסיא בביתא אסור, ואסור נמי למימר ליה לגוי לארבועי כלאים שאף הם נצטוו על הכלאים.
